הגודל גם קובע

תחושה של קדושה, זה מה שחוויתי כשהתיישבתי תחת היצירה הזו, רגע אחרי שסיימו לתלות אותה על הקיר. אני אפילו לא יודעת מה זה הדבר הזה שמעניק לה כל כך הרבה כוח. אולי זה הגודל העצום שלה והנוכחות החזקה שהיא משרה בחלל. אולי אלה הקווים האלה המשרים מצד אחד דואליות גיאומטרית שמשלימה את עצמה, ומצד שני תנועה קדימה, כמו אנרגיה סודית שמבקשת לפרוץ. כמו השמש שנושקת אל קו האופק, או אולי הקשתות שפעם הן בשמיים, ופעם הן ארכיטקטורה רבת רושם של בתי תפילה.

הקשתות ככלל הן מוטיב שאני מאוד אוהבת. אני מדברת על קשת במובן של Rainbow, משום שתופעת הטבע המדהימה הזו היא עבורי סמל להתחדשות ותקווה. אחד הסודות של הקשת הוא שהיא לא נגלית לנו במלואה. אתם אולי לא יודעים את זה, אבל אם תביטו בה מהחלל, הקשת היא דבר עגול, אבל אנחנו בני אדם שניצבים על פני כדור הארץ נראה תמיד בצורה רק חלק ממעגל, כלומר את אותה קשת גאומטרית מפורסמת. כך אני בחיים שלי, כשאני רוצה לראות את השמש אחרי הגשם, אני מנסה לראות תמיד את התמונה המלאה, לא את זו שרואים מהמקום הנמוך. אני חושבת גבוה.

אז בקשתות האלה שלי, אני אפילו לא יודעת איפה זה מתחיל ואיפה זה נגמר, אבל זה כאילו שקרעתי איזו חתיכה מהנצח והפכתי אותה למקדש לכל האומנויות בעולם.

אולי בגלל זה רק כמה ימים אחרי שפרסמתי אותה לראשונה, קבלתי פניות נרגשות מאנשים בעולם שנחשפו אליה, וכבר יודעים על איזה קיר-כוח בבית שלהם הם רוצים להציב את היצירה הזו, שאפילו שם עוד אין לה.

הם שאלו אותי "כמה יעלה לי לקבל את היצירה הזו? אני רוצה אותה." ולא הייתה לי תשובה. הם הציעו מחירים פסיכים. "אני לא עובדת ככה" אמרתי להם. "אתם עצמכם אולי עשירים, אבל אני רוצה שהיצירה הזו תהיה גם ברשות כל מי שהיא נגעה בו. תנו לי לחשוב..." כי זה חייב להיות מחיר הוגן. אני לא רוצה שזה יעצור רק אצל מי שכסף הוא לא אישיו בשבילו. האומנות שלי היא כזו שמבקשת לגעת, להתקרב אל הנימים של הרגש - לא להפחיד, להדוף, להתנשא.

הי, אני מירב, ואני גאה היום, כי היצירה המופלאה הזו היא סוג של שיא עבורי, ולא רק חתיכה מהנצח של כולנו, אלא גם חתיכה מהנפש הפרטית שלי.