LESS IS MORE VS LESS IS BORE

עודכן ב: מרץ 31

(פחות זה יותר נגד פחות זה משעמם)


יש קונפליקט תמידי בחיי האמנותיים והעיצוביים ובכלל, שפוגש אותי כל הזמן מחדש.

המילה קונפליקט מתקשרת אוטומטית לניגוד, או אפילו עימות או בלבול. לא כאן. במקרה הזה, זה הפוך. הקונפליקט הזה מזין אותי. מאזן אותי ומדייק אותי.

במקום לבלבל אותי, הוא לא יוצר סתירה אלא סוג של השלמה.

כן.

קונפליקטים תמיד קיימים, גם קצוות. היופי הוא לנוע ביניהם, לעגל פינות חדות, לפעמים להתייעץ ולשתף (בשביל זה אנחנו כאן) ובסוף, להקשיב ללב, או אם תקראו לזה לקול הפנימי.

הוא תמיד יודע.

אז מהו הקונפליקט ולמה אני ממש, אבל ממש, אוהבת אותו?


הוא בין שתי אסכולות בולטות באדריכלות :

(פחות זה יותר) LESS IS MORE

(נגד) VS

(פחות זה משעמם) LESS IS BORE.


האסכולות האלה מתאימות כמובן גם לעיצוב, לאמנות, לאופנה ובכלל, לחיים עצמם.

אפילו ביהדות ישנם שני פתגמים, סותרים כביכול :

״כל המוסיף גורע״ ולעומתו

״כל המרבה הרי זה משובח״

והאמת היא, ששניהם נכונים, תלוי בקונטקסט ותלוי במינון.

נכון, עומס יתר עושה בלאגן בעיניים ומישמש לא מגובש יכול להיות עוכר שלווה.

מצד שני, גם מינימליזם יכול להיות קר ואכזר :)

יש בי צד מרדן, שלא נכנע לתכתיבים, צד שרוצה להמציא את עצמו מחדש. והצד המרדן הזה קורא תיגר על מוסכמות וטרנדים ללא מחשבה. אז הנה, אמרתי את זה בקול רם. עיצוב ״נקי״ יכול לעשות לי אנטי. ניקיון תשמרו לאגף הניקיונות בבית, שלא חסר לנו מהם, כי אני מעריכה ניקיון וארגון וזה הבסיס לכל. אבל בעיצוב? באמנות? תעוזה ואופי זה שם המשחק. אחרת לא היתי יושבת כאן עכשיו וכותבת בלוג לגליפס. לא פחדתי להביא משהו חדש, שלא ממש היה כאן.

כי כולם פתאום עושים היום את אותו קו מינימליסטי, שקט, מאופק. ו״נקי״. מה זה נקי? בעיניי הנקי הזה הוא על גבול ה OCD ואנמיות יתר עלולה להיות נטולת נשמה וזה כבר לא עושה חשק לחיות. ואני במתכוון מגזימה קצת, כדי להגיע לפואנטה.

חבר'ה!!!! זה משעמם!! בית זה מקום מחבק ומכיל. רך ומפנק. חי ופועם.

בית זה אופי. בית זה חום ואהבה.

אסכולה שלמה בראשו של האדריכל Robert Venturi מרדה במשפט פחות זה יותר, כי הפחות נהיה כל כך פחות, שלא נשארו חיים. למעמיקים מבינכם, אני מזמינה אתכם לקרוא על זה כאן: https://architizer.com/blog/practice/details/less-is-more-vs-less-is-a-bore/

אז כן. וזה בדיוק מה שאנחנו עושות בגליפס. משלבות בין שתי קצוות-

אני אוהבת לקחת את הברזל ה"קר", המדויק והמינימליסטי מעצם טבעו ואז להפיח בו חיים, רכות, רגש, סיפור ומשמעות. אצלנו לא תראו את אותו קו מינימליסטי שרואים בכל מקום.

קופי -פסט של עוד מגזין. זה אנטיתזה לשפה של גליפס.

רוב הזמן אנשים יעדיפו פריטים מחבקים שמפעילים רגש, ואני מדברת לא על אקלקטיקה ברמה של פיזור, אלא ברמה של רוח. ואנחנו נעות על התפר הדק שבין מינימליזם מדויק , העושה שימוש מושכל בצבעים קלאסיים ועל זמניים, או בצורתו הגולמית של הברזל, ללא צבעוניות יתרה לבין עושר ויזואלי ועוצמה ע"י חשיבה שניזונה מרגש ידע מרצפת הייצור. הכי יפה זה שהם תמיד ילוו במשמעות וברגש אינסופי. ״טכנולוגיה בשירות האמנות״


כמעט אפשר להרגיש כאן את דיירי הבית. רומנטיקה גם במאה ה-21 זו לא מילה גסה. הפסנתר הכבד, הפרקט החם, העץ הטבעי, השטיח המודרני, הישן לצד החדש, מספרים סיפור. ועם היצירה שלנו, שכמה שיש בה מינימליזם, אפשר כמעט לחוש את פעימות ליבה של האישה ביצירת ה ROMANCE יוצרים בית שנע על התפר שבין שתי האסכולות.


הדיוק הזה בין שני הקצוות, יוצר הליכה על שביל ברור של קלאסיקות שמעבר לזמן ולמקום, שלא יעייפו או ישעממו אחרי דקה וחצי. רלוונטיות. זאת השאיפה שהקונפליקט הנהדר הזה מזמן לנו.

תסתכלו על החלל הזה: הכל כאן מדויק. מצד אחד בחירת צבעים אינטליגנטית ועשירה ומצד שני אין עומס יתר על המידה. יצירת CIRCLES | GOLD . חמימות שעושה חשק להתכרבל ולא מעמיסה על הראש מחשבות מיותרות. שאפו!.



אופי ואקלקטיות- יצירת face to face לצד ספרים, פסלים, תמונות ועציצים. עיצוב: ויטל לוי שלטון.



פרידה. השחור הכי צבעוני שהיה לנו. יצירה שעשויה מברזל בצביעה מונוכרומטית, אך ביצירה הזאת מרגישים את החיים, את האקלקטיות ואת דמותה הססגונית של FRIDA KAHLO. ככה הופכים חומר קר ומינימליסטי ליצירה מלאת חום ורגש.


אבל איך אתם מחליטים מה נכון לבית שלכם? ואיך בוחרים? וממה מתחילים? ואיך מדייקים?

<