עבודת אמנות עם אישיות חזקה שמעמתת אותנו עם טבענו האמיתי ושואבת השראה חזקה מאבני היסוד של הביולוגיה- תאוריית התא. עקרון הליבה של הביולוגיה הופך ליצירת אמנות.
העבודה עוסקת גם בפרשנות רגשית אופטימית לביולוגיה ולטבע. היצירה מדגישה את הצורך שלנו לחזור לפשטות, לקצב הפנימי של הטבע, לחיבור הכי ראשוני ואותנטי שלנו. משום כך היא נקראת Organism. 
לפי השקפתה של מירב אשר נשענת על מקורות השראה כגון הוואבי סאבי, הידיעה שאנחנו חלק ממכלול אינסופי של הטבע, עוזרת לנו להגיע להשלמה ופיוס עם עצמינו וחיינו.
תאוריית התא מתייחסת לגאונות ולדואליות היפה ומפארת את הקונפליקט היפה – העובדה שכולנו אותה רקמה אחת חיה, אבל בעצם, אפילו בתוך המין שלנו, כולנו כל כך שונים. 
עמדה נוספת שמציעה העבודת האמנות היא שהתאים לא חיים לנצח. הם מתפוררים ומתחלקים אבל  כך נוצרים תאים חדשים. היצירה מתחברת לגאונות שהטבע טומן בחובו, על ההתחדשות ועל ההתפוררות שאנחנו חלק ממנה ומציע עמדה אופטימית על עצמינו. כל תא שיוצר סדק או התפוררות, מתחדש מעצמו בדמות הזהב שמסמל את לבת החיים של כולנו.
בא לאמר, החים יוצרים חיים ומתחדשים כל הזמן בזמן שאחרים מתפוררים. לבת הזהב שנמצאת בכולנו מביאה עמה השלמה עם עצמינו, עם הדיאן איי שבאנו עמו לעולם, וכל התפוררות מביאה איתה גם התחדשות, אין זה בלי זה.
טכניקת היצירה מבטאת את שכבות החיים. השכבה הראשונה, הברזל השחור מייצגת את התאים אשר אינם מושלמים, או סימטריים, הם נאמנים למקור, לטבע כפי שהוא
השכבה הראשונה של העבודה מייצגת את מבנה התא ומבליטה באמצעות הפסיפס המרכיב אותה כעיין דיוקן של עצמינו, עם הסדקים אשר משתנה ומתפרק כל הזמן.
 שכבת הזהב מסמלת את ההתחדשות, את המורשת אותה נשאיר, את החותם שלנו בעולם, בזכות השאיפה לידע, להבאת צאצאים  וחתירה למשמעות שנותיר אחרינו כעיין תכשיט יפיפה המייצג את האופטימיות שמגיעה דווקא אחרי ההתפרקות.
הסדקים ביצירה הם התא, ומתחתיה שכבת הזהב
מידות היתירה : 100X90 ס"מ