זארה פינת יונה וולך. בנות, פוסט שמוקדש לכן. רמז: שופינג זו לא מילה גסה.

עודכן ב: מרץ 31

בסדר חשיבות יורד: הקניונים נפתחו רשמית אתמול, נר ראשון של חנוכה, שנת 2021 בפתח וזו סיבה מספיק נעלה להעלות פוסט חדש לבלוג שמוקדש הפעם כולו לנשים, לאופנה, עיצוב, סטייל, אמנות ומה שביניהם.

כן, בואו נודה בזה. התגעגענו לקניונים, לשופינג. לשיטוט החולמני בין חלונות הראווה. אחרי מה שהרגיש כמו סוף העולם (במיוחד אם במקרה דרכה רגליכם בקניון להביא משהו מהסופר פארם, כשכל השאר שומם חשוך וקר) שנת 2021 בפתח ואנחנו מייחלים לשינוי ואם לא אז עד הסגר הבא ועד החיסון השמיים פתוחים למי שחולם (וחולמת) ואינשאללה שהשמיים יפתחו עלינו בקרוב.

את החודש הזה בסטודיו אני מקדישה ליצירה נשית, להעצמה ולרוח נשית (תרתיי משמע- אנחנו תורמות לאגודת ״רוח נשית״ שעוזרת לנשים שנפלו קורבן לאלימות) 10% מההכנסות על כל יצירה נשית.

יצירת ה- Wake up your tiger.

הרצון הטהור שלי ביצירה, מעבר ליופי שלה, הוא פשוט לתת אומץ לנשים.

והחודש על כל יצירה נשית של גליפס נתרום עבור נשים שלקחו את הפניה הלא נכונה בחיים ועברו אלימות או משבר גדול. אני רותמת את הקהל הגדול של גליפס לחיבוק ולהרמה. כי כולנו נולדות חזקות, הזעקה הראשונה שלנו מפלחת את האוויר בעוצמה עוד ביום היוולדנו,ברות המזל שבינינו נשארות מחוברות לכוח הזה, ופוגשות אותו שוב. אחרות, כל אחת מסיבותיה ונסיבות חייה, מתרחקות במהלך החיים מהזיכרון הקמאי והקדום, עד שלעיתים, נדרשות תעצומות נפש בלתי נתפסות כדי לפלס את הדרך חזרה פנימה ולהתאחד עם הכוח האדיר האצור בפנים. לכל אלה (החזקות, ואלה שבדרך להיות...) - הקדשתי את היצירה הזו, שמתחברת לכוח ולעצמה לבטא את מה שאנחנו מרגישות ולהיות שלמות עם זה. פרינט הנמר, הגבות המודגשות, הפלירטוט עם העולם, קורא לנו להעיר את הנמר בתוכנו, כסמל לשחרור טראומות או קולות שמחלישים אותנו מפנים ומבחוץ.

ואם אוברסייז היה שירה הוא היה יונה וולך. עוצמתית ונוכחת, לא מתנצלת על קיומה, משוחררת מעכבות, גבולות וקווים ברורים (או גזרה לוחצת...), לא מתחייבת להגדרות מגדריות חד משמעיות.

אני מדמיינת אותה הולכת שם, שורפת אחר הצהריים פנוי בשוטטות בין חלונות הראווה. בלהבין מה היא רוצה להגיד באמצעות הבחירה במעיל האוברסייז ובשמלה המונוכרומטית, האם היתה מתנצלת על הילוכה האיטי וחסר התכלית? או גרוע מכך – על עיסוקיה בהבלי העולם הזה? האם היתה מחפשת תירוץ שיצדיק את שהותה ב'משעולי הכלום והשום דבר'? או שאולי היתה נכנסת לעומקו של סייל קשוח של זארה, מפרקת את האשראי ומנסה להתבטא תוך כדי כך? כי מי החליט שכדורים פסיכיאטריים או סגפנות אפקטיביים יותר מעליונית בוהמיינית מעלפת במבצע? שמעצימה עוד יותר את מי שאת ומי שהיא ?

2020. שלום,

במה אפשר לעזור? הו,טוב ששאלת. הרבה. קודם כל תודה שאת נגמרת. למדנו המון בזכותך וזה כבר לבלוג הבא. אבל נראה שהגיבורות האמיתיות של הקורונה הן לא רק הרופאים והאחיות וכלכלת העולם שבסכנה, החולים והמבוגרים וכל אלו שנלחמים במצבים כל כך מאתגרים. הגיבורות הן, הנשים!!

כי בינינו, אם היתם מספרים לנו חודש לפני הקורונה, שהקניונים ייסגרו, היינו קורצות לכם בצחוק מתגלגל שזו בדיחה גרועה או במקרה הרע סצנה מסרט על סוף העולם.

אבל זה קרה. ואנחנו בבית וכדי לברוח לכמה שעות צריך ללכת לראות את השקיעה. שזה נהדר ושייך לפוסט הקודם על החיבור שלי וההשראה מהטבע. אבל תודו שלברוח לקניון לכמה שעות היה סוג של חמצן ואפילו הזריחה יותר מוארת כשיש לנו שמלה חדשה בארון ובהוויה נטולת שופינג המסיכה הסתירה את החיוך שנמחק בגלל חוסר משמעותי באנדרופינים שעולים לנו עם חוויית הקניה. ואם כבר תובנות ואופנה כראי לתקופה, אז 2020 שינתה את סגנון האופנה, שהפכה רכה ונעימה יותר ופחות מתאמצת ומחוייטת וזה תמיד היה גם המוטו שלי. עקבים גבוהים וג׳ינסים לוחצים מעולם לא היו הקאפ אוף תה שלי. מבחינתי מכנס נוח מלא סטייטמנט ,מעיל אוברסייז ונעלי ספורט, זה הרבה יותר סקסי מלוק מתאמץ שלא מתחשב בנוחות שלי. 2020 חיברה בין הפנים לחוץ תרתיי משמע ומבחינתי זה משובח.

אבל דופמין הוא דופמין הוא דופמין, גבר לעולם לא יוכל להבין את המינון המשתחרר אצלנו במוח בזמן שאנחנו מתמסרות לתאי המדידה שמול המראות המוארות. ויש לנו מה להגיד בזה! בלי להתנצל!

והאם אלה הם באמת הגברים שהחליטו להשתלט לנו על התודעה ולהגדיר מהו עיקר ומהו טפל, מה טוב ומה רע, מה גבוה ומה נחות? או שאת כל זה הגדרנו אנחנו, תוך שאנחנו שוללות מעצמנו את חירותנו לפלרטט בהנאה עם העולם החומרי, מבלי ללוות את "הפשע הנורא" הזה בהתנצלות ורגשות אשם. מי הוא זה שכפה עלינו את בחירתו להעדיף קריאת פילוסופיה בשפת המקור או סיור מודרך במוזיאון על פני התאמת הנעליים או חוסר ההתאמה לגוון המדויק של המכנסיים והעגילים הגדולים, פעולה שהיא אבן דרך משמעותית בניסוח מניפסט פמיניסטי שהעולם זקוק לו, כשהמהפכות בעיצומן ושאף אחד לא יטריד אותנו על כך ובכלל...?

אני, השבוע. ממחישה בלייב כמה הדוק בעיניי החיבור בין אופנה לאמנות. חולצה שלגמריי מתכתבת עם היצירה החדשה THE MAZE .